התנ"ך מגדיר נישואין כאיחוד קדוש בין רווק לאישה.
אמנם הוראתו בנושא זה עוררה ויכוחים רבים, אך קטעי המקרא נותרים איתנים באיסורם על נישואים חד-מיניים.
למרות שיש דיון מסוים ביחסי ברית עתיקים, כל איחוד בין שני אנשים מאותו מין נתפס כלא עולה בקנה אחד עם ההוראה המקראית על נישואין.
בלב תורתו של המקרא על נישואין עומדת ההבנה שמדובר בברית קדושה בין גבר לאישה.
התנ"ך קובע באופן עקבי שנישואים צריכים להיות בין גבר אחד לאישה אחת.
לדוגמה, בראשית ב':24 נאמר כי "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ויחזיק באשתו, והיו לבשר אחד.
" מתיו 19:5 מכריז עוד: "ויאמר, על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ויאחז באשתו, ויהיו השניים לבשר אחד.
" בשני הקטעים הללו, השתמשו במילים בעברית וביוונית.
מתפרשים כמתייחסים ליחסים הטרוגניים בין שני אנשים ממגדרים מנוגדים.
התנ"ך גם מדבר על נישואים שהם איחוד קדוש.
זה מוצג בצורה הברורה ביותר ב-1 לקורינתים 7:39, האומר, "אישה קשורה לבעלה כל עוד הוא חי".
קטע זה הוא חלק מקטע המדבר על היות הנישואין איחוד קבוע המקודש על ידי אלוהים (פס' 14).
הבנה זו משתקפת במקומות אחרים בתנ"ך, כמו כאשר ישוע מכריז במרקוס י':9: "מה שחבר אלוהים, אל יפריד האדם".
בקטעים אלה, ההבנה המסורתית של נישואין כברית קדושה מתקיימת כמרכזית לקידוש הזוגיות.
מלבד הקטעים הללו, המקרא מביא עוד כמה התייחסויות עקיפות למערכות יחסים חד-מיניות.
אחת הדוגמאות הבולטות היא הרומים 1:26-27.
קטע זה מדבר על אנשים ש"החליפו יחסים טבעיים באלה שמנוגדים לטבע".
השימוש במונח "לא טבעי" שימש זמן רב כהתייחסות להומוסקסואליות, ומצביע על כך שהתנהגות זו אינה עולה בקנה אחד עם מטרת הבורא למיניות ונישואין.
לבסוף, התנ"ך מדבר על נישואים שהם מערכת יחסים אלוהית ופוריה.
הדבר בא לידי ביטוי בפיטר א' 3:7 שקובע כי "על בעלים לחיות עם נשותיהם בצורה מבינה, להראות כבוד לאישה ככלי החלש, שכן הם יורשים איתך של חסד החיים, כדי שלך אסור להפריע לתפילות".
כוונת הקטע הזה היא להדגיש שנישואים הם מערכת יחסים אוהבת ותומכת שמובילה לפוריות רוחנית ופיזית כאחד.
לסיכום, בעוד שחלק מקטעי התנ"ך עשויים להציע את הפוטנציאל לצורות מערכות יחסים שאינן תנ"כיות, ההוראה הכוללת של התנ"ך ברורה: נישואים צריכים להיות בין רווק לאישה רווקה.
זוהי התפיסה המקראית של נישואין והיא זו שלפיה יש למדוד את כל מערכות היחסים האחרות.